לא בכל יום

הסחורה האנושית


אני יושבת בגייט לטיסה לסן פרנסיסקו. יש דיליי של שעה כי עמוס בשמי סן פרנסיסקו על הבוקר. אני מחליטה להוציא את הסיכומים שלי לבחינה ולעבור שוב על החומר.

כשהייתי צעירה אחרי צבא התגלגלתי למסלול 4 שנתי בלימודי  תקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל. לימודי תעודה עם הבטחה גדולה של המועצה להשכלה גבוהה שעד שנסיים ארבע שנים נקבל הכרה וגם תואר ראשון. לא בדקתי עוד אפשרויות, לא ניסיתי עוד דברים. התגלגלתי. אפילו לא ידעתי אם אני אתקבל ומה זה בכלל אותו תיק עבודות שיש להציג במבחני הכניסה. כל המועמדים נראו לי מוכשרים ממני, מנוסים ממני ויודעים הרבה יותר. שכרתי חדר בקיבוץ מזרע. בחלון של החדר היו שדות העמק פרוסים מולי ומשנים גוון וצבע בכל עונה שחלפה. נשימה ומרחב.

צעד אחרי צעד גיליתי עולם והעולם הזה שאב אותי לתוכו. בשנה השלישית כבר קיבלתי מצטיינת ובסוף פרוייקט הסיום של שנה ד' קיבלתי הצעת עבודה מאדלר (אדלר חומסקי). תואר ראשון, לעומת זאת, לא קיבלתי. אחרי תקופה הגיע מכתב שהבטיח שאוכל לעשות השלמה לתואר. עברתי לאוניברסיטה הפתוחה ומאז אני לומדת לתואר הזה.. לאט לאט ולבד

הקורס האחרון עליו נבחנתי היה קורס מרחיב דעת על הסחורה האנושית – עבדות וסחר בעבדים באפריקה וממנה. המיקוד היה על סחר העבדים הטרנס אטלנטי מאפריקה ליבשת אמריקה.

העבדות היתה קיימת משחר ההיסטוריה. עוד מהתקופה התנ"כית (עבדים היינו לפרעה במצריים), דרך תקופת יוון העתיקה וגם רומא אבל מה שהפך את העבדות השחורה הטרנס אטלנטית שאנחנו מכירים ומזועזעים ממנה עד היום להיות הסמל לעבדות, היא העובדה שהיא נמשכה כ-300 שנים, שהיא היתה העבדות הכפוייה הגדולה בהיסטוריה, שהיא אופיינה בגזענות נוראית, אכזריות והובלתם באונס של מיליוני בני אדם (ההערכה עומדת על כ-12-13 מיליון אפריקנים) דרך מסע ימי אלים, מטלטל, אכזרי, קטלני, משפיל ועוד מילים שלא יספיקו לתאר את הזוועות שהיו בו. יכולתי לתאר פה עוד ועוד אבל הסיבה שאני כותבת את כל זה היא בשביל לקשר.

יום האשה הבינלאומי שלי

ביום הזה אני מחברת בין הנשים האפריקניות שלמדתי עליהן בקורס המעשיר הזה לבין החוויה האישית שלי. נשים באפריקה אשר פשטו על ביתן, חטפו להן את הגברים בחייהן – אם זה ילדים או בעלים או אבות וסבים, ניתקו אותן באחת מסדר חברתי ומשפחתי שהכירו וגדלו עליו. הן נותרו לבד. לבד להחליט, לבד לכלכל, לבד לגדל ילדים, לבד לשרוד. נשים חזקות. המון כאלו

אני שמחה וגאה שיש לי ההזדמנות ללמוד ולהתעשר בקורסים מעניינים ומרתקים כמו זה. אני עוד יותר גאה שאחרי כל השנים שחלפו ולמרות כל השינויים והתירוצים לעזוב את התואר הזה לעזאזל, עדיין ממשיכה איתו ולא מוותרת (בינתיים). הכי גאה לתת דוגמא אישית לילדים שלי שאף פעם לא מאוחר להתחיל משהו חדש, ש"תואר" הוא לא הדבר הכי חשוב, "מה יגידו או יחשבו" זה לא שיקול, שהרבה דברים יכולים לעניין אותם, שבחירה ישנה יכולה להתאדות עם הזמן, שלכל זמן.

 

הערה לסיום: אל לכם לחשוב שהעבדות כבר לא קיימת. היא נקראת היום "עבדות מודרנית" והיא מוסווית בתוך עבדות הגירה, סחר באיברים, עבדות חוזית, עבדות ילדים, עבדות צבאית, עבדות חקלאית, סחר בנשים לצרכי מין, עבדות ביתית ועוד ועוד צורות של עבדות שקורות לנו ממש יום יום מתחת לאף כשאנחנו שותפים מלאים שלה. בנוסף, המספרים שאליהם היא מגיעה הם הרבה הרבה הרבה יותר ממה שהיה עם העבדים השחורים שהובאו לאמריקה..

למי שהגיע עד כאן, תודה מאד שקראתם.


מודעות פרסומת