לא בכל יום

בין הבית לבין השדות


שלום לך שנה שעברה.
היית טובה אליי.
תודה לך שלימדת אותי המון מצבים מאתגרים
המון התחלות והמשכים
התמודדויות חדשות שמעולם לא חוויתי
אוצרות אנושיים שגיליתי.
תודה לך על שקיעות מטריפות
על ים טוען אנרגיה
מרחב אישי פרוס
אויר נקי מבפנים, נדידת ציפורים מבחוץ.
תודה על המחזוריות שנשמרה בך
על כל אותם דברים שגרתיים
על קסמים ושבירת שגרה
וצמתים לצמוח בהן – רגעים רגעים.
היית שנה שבה הקשבתי לי בים הרעשים
היית שנה שבה דייקתי לי מה יותר מתאים
טעיתי בך דרכים שלא היכרתי
ניסיתי לעשות הכל מאהבה
תודה על קפה במרפסת עם חברה
על רקפת שפרחה לי כל השנה
תודה על אנשי מקצוע אמינים
על מחוות ועזרה מאנשים טובים
תודה על מה שלא מצא חן בעיני
על מה שהכעיס אותי או פגע בי
על כל מה שבזכותו הבנתי מה אני כן ומה בא לי
תודה שכשדלת נסגרה
פתחת לי אחרת וטובה
תודה לך שנה שעברה שהסתיימת
ומפנה מקום לחדשה ושונה


IMG_9231

 

מודעות פרסומת
לא בכל יום

קרן שמש מאוחרת


רשימות

רכב, טלפונים, בנק, כרטיסי אשראי, חידוש רישיון נהיגה, קבלת הבית מהדיירים שגרו בו, מזכירות המושב – אישור תושבות, שערי מושבים, דואר, הדברה, אנשי מקצוע לבית: צבע, תיקונים, קניות, נגרות, עיצוב, אלומיניום, שער חשמלי לבית, רישום שלושה ילדים לבי"ס, קניה של תלבושות בי"ס וציוד למידה, הכנסת שלושתם למסגרות המדוייקות להם, ויכוחים, ניהולי משברים, אינטרנט, טלויזיה, חשבון חשמל, ארנונה ומים, כביש 6, מכולה עם כל הציוד שצריך למלא את הבית.

תן לי דקה

אלה היו ראשי הפרקים של כל אותם דברים שנחתנו אליהם עם החזרה ארצה וצריך היה לסדר אותם בהקדם בשביל להתחיל נורמליזציה של בית וחיים. אח'כ יבואו עניינים שאותם בכלל לא חישבת אבל גם בהם צריך או כדאי לגעת. ובסוף (או בהתחלה) ישנם רבדים רגשיים, חברתיים, תרבותיים, משפחתיים שנצטרך להתמודד ולהתרגל אליהם מחדש כמו בשיר "תן לי דקה להתרגל אליך שוב". כזה.

כשאת אוהבת

אמרו לי: "בוודאי החזרה לארץ הרבה יותר קלה מהמעבר למדינה אחרת" ואני אומר שיש הבדל אחד משמעותי. כשאת יוצאת לחיות במדינה אחרת את מתכווננת ופוסעת פתוחה לכל מה שלא ידוע ולא מוכר: לאויר ולמזג האויר, לנותני השירות, לשפה, לתרבות, לאנשים, לעונות השנה, למסגרות, לבדידות, לביחד, לחברויות, לבילויים, לטעמים, לנופים, לבעלי החיים, לריחוק, לחיבורים, לעצמך. את מוכנה מראש לקבל ולנסות, את סולחת לכל מה שלא עובד, יש לך סבלנות.
לעומת זאת, כשחוזרים תחושת השייכות כבר נמצאת ולכן כשמשהו לא תואם את הציפיות אז זה מפריע לך כי זה "שלך" והרי תמיד יותר אכפת לך כשאת אוהבת
לדעת לשמור על הפתיחות, הסבלנות והחמלה וביחד עם זה להתחבר מחדש למה שמוכר וידוע זה כבר רובד חדש. זו מלאכת מחשבת.
אני הבנתי אותי.


 

ים

לא בכל יום

דני לביא


בפוסט הקודם טיפטיפהטיפים, אמרתי שבפוסט הבא אספר על דני לביא.

דני לביא הוא איש אמיתי.

הוא כבן 60, שיער מאפיר אבל צבוע. הצטלבו דרכנו בטיול שעשינו אי שם באחד הפרקים הלאומיים בארה"ב, באחד הרווחים שבין המסלולים. דני לביא שמע עברית ופנה אלינו באנגלית: אתם מדברים עברית? גם דני לביא יודע עברית ואני מבטיח לכם שהיא טובה אפילו משלכם.

דני לביא גם שירת בצה"ל בכל מיני מבצעים ידועים לצידם של כל מיני אנשים ידועים אחרים והוא בכלל מתגורר כבר שנים בלוס אנג'לס. יש לו אשה צעירה ושני ילדים צעירים. הבת שלו? כשהיא היתה קטנה היא היתה כזו חמודה שהוא רצה לאכול אותה. היום הוא מצטער שהוא לא עשה את זה. אשתו לא מדברת עברית אבל הבת שלו עושה תרגילים נפלאים בהתעמלות קרקע. היא לא יושבת לרגע. כשהיא היתה קטנה? היא היתה כזו חמודה שהוא רצה לאכול אותה (פעם שניה). הבן שלו, ילד כבן 12, שחיין אולימפי! הוא כל יום, כל היום, מתאמן בבריכה האולימפית שיש להם בבית. מה עשיתם בצבא הוא שואל? טוב. אני טייס. כמובן. אני גם משיט, קופץ, מרפא, לוחם, מבשל, מצלם, מאכיל ומנגב.

וזאת הבת שלי. היא כזו חמודה וחבל שלא אכלתי אותה (שלישית). חוץ מזה יש לי חברת הייטק של סיבים אופטיים מיוחדים שמכינים אותם כך וכך וכך בתהליך מיוחד שהולך כך וכך אוהו ובוודאי. המוני עובדים בחברה שמנהל דני לביא. דני לביא הוא איש אמיתי. הוא יכול בעשר דקות להיות כל דבר שתרצו כי הוא דני לביא!

כמה חבל הוא שדני לביא כל כך צריך להגיש את דני לביא בשלמותו לאנשים שהוא בכלל לא מכיר. ראוי לו לכל אחד לפגוש פעם בחייו לפחות איזה דני לביא אחד שיזכיר לו כמה נעים פשוט להיות מי שאתה. פשוט.


IMG_6362

 

לא בכל יום

טיפ טיפה טיפים


מאז שהתגוררנו שנתיים וחצי בטיוואן למדנו שחופשים צריך לתכנן כמה חודשים מראש בעיקר אם יש כוונה לטייל במקומות חדשים. את הטיול האחרון לגרנד קניון, ברייס קניון וציון פארק אשר תיעדתי בתמונות בפייסוש בכל יום, תיכננו בעצמנו. הורדנו שתי תוכניות מהאינטרנט והתאמנו אותן לצרכים ולזמנים שלנו כמשפחה כך שהתוכנית תהיה מגוונת, כך שלא נבלה זמן ארוך מדיי ברכב ושנמקסם את מה שיש לראות ולעשות במסגרת הזמן שלנו.

עכשיו, אחרי שערימות הכביסה כבר טופלו ולא נשארה אף גרב ללא זוג(!!!) וכן סיר מבושל וסלט טרי ולא עוד המבורגרים עם צ'יפס רווי שמן נחים במטבח, אני יכולה לעמוד על כמה נקודות שהפכו את הטיול הזה למופלא.

נקודה ראשונה היא עניין התכנון. באמת שתכננו טוב. המסלול שעשינו היה מסלול מעגלי שיצא מלאס וגאס וחזר לשם. חישבנו את זמני הנסיעה מתחנה אחת לאחרת וידענו מה היינו רוצים לראות בכל תחנה שנגיע אליה. אבל מה שיותר חשוב הוא לשמור על גמישות מחשבתית ולהסכים להיפתח לשינויים. השארנו מקום לספונטניות והפתעות כך שלדוגמא, לא כל בתי המלון היו מוזמנים מראש. היו מקומות שבהם סימנו לעצמנו מס' דברים ששווה לראות ובסוף התפספס לנו והחלפנו את התוכנית באחרת לפי המלצה של תושבי המקום ולפי מה שהתחשק לנו. שינויים בתוכנית תמיד מולידים הפתעות מיוחדות ומתבלים את הטיול באופן שלא ישכח וזה גם משהו שהופך את הטיול מטוב למצויין.

הנקודה הבאה היא להגיד יותר "כן" ופחות "לא". הייתי מעלה את הנקודה הזו גם ליומיום אבל במסע משפחתי שהוא חופש היא אפילו יותר חשובה. זו חלק מהפתיחות והשחרור שיש להגיע אליו כשיוצאים יחד. השגרה מגלגלת את כולנו למעין תבנית אוטומטית של עבודה, שעות, זמנים, שיעורים, מטלות, חוגים, הסעות ועוד ועוד, וכ"כ חשוב לעצור את האוטומט הזה ובמקום סכמה רגילה של מה כן ומה לא, לשחרר. להעיר כמה שפחות, להסכים כמה שאפשר לכמה שיותר – אין הרגשה נעימה מזו לכולם.

לא להתעסק במה שהיה אפשר "אם".. ברצינות. מה יועיל? הגעתם למקום שבו לפי התוכנית הייתם אמורים נאמר לעשות ראפטינג על הקולורדו, אבל מה לעשות שאפריל ומזג האויר מתעתע, יום לפני ירד גשם זלעפות וסגרו את האתר. מה יועיל עכשיו שתגידו "אם היינו באים יום לפני…" וכן הלאה למיליון דברים שעלולים להשתבש במהלך התכנון ותוך כדי הטיול וגם בחיים בכלל. לחזור ולספר לעצמך את אותו סיפור שלא הצליח, אם זה לא בא כדי לתחקר וללמוד איך לתקן לפעם הבאה, זה מיותר וטפשי ובעיקר מדרדר אנרגיות.

להשתדל בכל יום לפחד קצת ממשהו. זו לא קלישאה. כשבכל יום את בוחרת לעשות משהו שאפילו מפחיד אותך במעט קורים מס' דברים: קודם כל זו הזדמנות לרגע של חינוך ודוגמא אישית לילדים שלומדים ממך לא לפחד מלפחד וגם להתגבר על פחד. שנית, האדרנלין ואחריו תחושת הסיפוק הם כמו לצעוד בתוך החיים עצמם במקום לאגף אותם מימין. זה הכיף, אלו הן החוויות שלא ישכחו, שם צומחים. שם חיים.

לקנות מזכרת. לא משנה לאן טיילנו ואיפה היינו, תמיד קנינו מזכרת. הילדים וגם את תמיד תרצו לקנות משהו (למזכרת). כשמראש את מגדירה לעצמך ולילדים שכל אחד יוכל לבחור לעצמו קניה אחת (או יותר) וזה יהיה משהו שתמיד יזכיר את אותו הטיול, אז אולי לא חסכת כסף אבל חסכת התלבטויות בסוגיות חינוכיות כי היית מוכנה לזה מראש ושחררת. מעבר לכיף הקניה החדשה, תיעדת מכלול של זכרונות שקשורות באותו רגע. אותי שיכנעתי.

אלוהים נמצא בפרטים. כשאני אומרת את זה אני מתכוונת לדוגמא שאם את יודעת שהטיול כולל נסיעות ארוכות ויש איתכם עוד שלושה ילדים ברכב, אז כנראה שיהיה שווה להשקיע ברכב מספיק גדול ומרווח. אם את יודעת שהטיול כולל נסיעות ארוכות עם שלושה ילדים ברכב, אז כנראה שיהיה שווה להשקיע בנישנושים ושתייה וכן בעצירות שישברו את רצף הנסיעה ויקלו. אם את יודעת… אז כנראה שיהיה שווה מדי פעם לציין בפני הילדים איזה יופי הכל, מה זה מרגיש, איזו שמש, איזו שלווה ושקט, מה טעים, איזה פרח מדהים באמצע המדבר וכן הלאה ובעיקר מה מיוחד לאותו מקום אליו הגעתם ולרגע המסויים שנמצאים בו. לדבר בגובה עיניים ולהאיר (אם את יודעת).

דני לביא. בפוסט הבא.


IMG_5764

לא בכל יום

פוסט מתנה


יש לנו במשפחה מן מנהג שהתפתח במהלך השנים והוא אומר שבכל פעם שיש למישהו מבני המשפחה יומולדת, אז הוא לא רק מקבל מתנה אלא גם מעניק לאחר (אח לאחיו וההורה לילדיו) וזאת בשביל שכולם ישמחו ויצפו לחגיגה אבל גם בשביל ללמד שלתת זה לא פחות כיף מקבל.

מתוך זה ומאחר ורק עכשיו חגגתי יומולדת בעצמי וכך קיבלתי ברכות ואיחולים ומתנות ותשומת לב נעימה (תודה מאד גדולה), רציתי גם אני לתת משהו משלי. רציתי לספר על אחד הדברים הנפלאים שהגעתי אליהם במהלך השנה שחלפה ואולי אם אספר, זה ייתן מעט השראה למי שקורא וייטיב ולו בקצת את דרך ההסתכלות על החיים.

לא בדיוק זוכרת באילו נסיבות עלתה לה שיחה ערה ביני לבין בתי הצעירה שהיא בת 8, אבל איך שהוא היא שאלה שאלה שהיתה קשורה באימון מחשבות. שאלה אותי למה הכוונה. "זוכרת שלפני כמה זמן", אמרתי לה, "באת אליי וטענת שהיה לך יום גרוע? הכל הלך בו רע ולא הסתדר? ואני ביקשתי ממך לקחת דף נייר, לשבת בחדר להתאמץ ולכתוב רשימה של דברים שדווקא היו נפלאים ועשו לך טוב בלב?" כן, היא זכרה. עד עכשיו הרשימה הזו תלויה אצלה על לוח שעם בחדר ומדי פעם היא מוסיפה שם סעיפים או סתם מציצה להיזכר מה עשה לה טוב. "זה נקרא לאמן את המחשבות".

מחשבה. כמו חברה הכי טובה. מאותם נכסים הכי אישיים שיש לנו. מוגנת כמו מעיין סודי בתוך רכס הרים ששומר עליה. יכולה להיות הרסנית ומעיקה, להפוך לנו את הבטן, להפחיד, לייאש, להרוס ומצד שני להצמיח, לחזק, לעודד, לחייך, לשמור לנו על שלוות הנפש. היפה הוא מרחק המחשבה בין הטובה לאחרת והקלות היחסית שניתן להחליף בין מחשבות (אם מתאמנים). מחשבה יוצרת מציאות.

רק הארתי. לפעמים זה כל מה שצריך.

ענת


img_4416

לא בכל יום

השלג של האביב


אז בפעם האחרונה שהלכתי חלפו הרבה מחשבות אצלי בראש. התעופפו כמו אותם פרחי סבא שכבר שבועיים ממלאים את האויר ומסמנים שאנחנו מחליפים עונה בעונה. אני קוראת לזה השלג של האביב. אז בקיצור, המון מחשבות חשבתי אותו יום אבל אחת מהן, ממש הלהיבה אותי. אמרתי לעצמי שאני צריכה לשבת ולכתוב לכל אחד מילדיי את התכונות המאד ספציפיות שלו ולעשות את זה בזהירות והמון אחריות כדי שלא יטפטף לי פנימה משהו ממני. רק עובדות. ממש. תכונה או כישרון שמעורבבים להם בדם מהיום שנולדו ולא דווקא התגבשו אחרי התערבות וחיזוקים מהסביבה "התומכת".

לזהות באופן הכי מזוקק שאפשר למי מהם יש סבלנות יוצאת דופן, או מי מקפיד על פרטים, האם מישהו מהם בולט ביכולת הביטוי שלו, השיכנוע או הויכוח? חשיבה מתמטית? מוכשר בספורט מסויים ולא בגלל שקיבל דחיפה לכיוון? מנגן בכישרון מתוך תשוקה? האם מישהו מהם ניחן בחוש אסתטי באופן בולט? חיבור טוב בין עין ליד, מניח נכון צבעים על הנייר וחוזר לזה מתוך עצמו? מי מהם שכותב מדוייק ומביא חשיבה אחרת? מתעניין ומתלהב מטבע? בעלי חיים באופן כללי או חיה מסויימת במיוחד? יזמות היא בדמה? אהבה יוצאת דופן למים? ים? מישהו מהם אוהב אוכל? להכין? לאפות? האם זה מצית לה את הדימיון והיא רוצה שם זמן גם בלעדייך ולא רק כדי לאכול?

ככל שגדלים אנחנו חשופים לצרכים, לאנשים, למשפחה, למורים, למקומות עבודה, לתחרות, לציפיות, למקומות ולהשפעות אשר לא פעם משנים לנו את הדרך שנועדנו ללכת בה. הרגעים הטהורים של מי שהם היו שם בתור עצמם באופן האותנטי ביותר יכול להמשיך הלאה אבל עלול גם להישכח. הוא עלול לשכוח שאהב לרוץ, שידע לחשוב מחוץ לקופסא, לצייר, לדמיין, לטפס, שהקפיד על פרטים, שרדף צדק או אולי ניחן בכישרון טכני יוצא דופן? כריזמה? היא עלולה לחשוב "שהיה לה את זה" עם ילדים למרות שאין לה סבלנות במיל, ולעומת זאת היא מצטיינת בביטחון שלה, יודעת להילחם כשצריך, אוהבת אקשן, צריכה עניין כל הזמן, לומדת מהר. שהוא אוהב להצחיק ולצחוק וגם היא. וככה עוד ועוד תכונות שהן שם מאז ומתמיד ולא כי מישהו נגע להם ושינה להם או הזיז.

עוד כמה שנים, אחרי שכבר יהיה להם תואר ראשון ושני ושלישי, ומשפחה, הם יצאו להליכה אחה"צ, בדיוק בשלג של האביב וישאלו את עצמם מה המתנה שנולדו איתה, זו שעושה אותם משמעותיים ומסופקים, שאיתה הם אוהבים את עצמם כל יום מחדש וממנה יכולים גם לתת לכל העולם.

אולי זה רעיון נחמד לצלם להם את הטבע שהם עכשיו, שיהיה להם מזכרת


 

IMG_3612

לא בכל יום

מניאנה, אמיגו


העונה הזו נחלקת בגדול לארבעה סוגים של אנשים: אלה שבורחים לשמש של הוואי, אלה שבורחים לשמש של מקסיקו, הישראלים שטסים לבקר בארץ (מחירי הטיסות לארץ בעונה הזו יכולים להגיע לכמחצית מעלותם בחודשי הקיץ), ואלה שיושבים על ערימת מתנות בצילו של האשוח המואר מחכים לסנטה ולסיילים שהוא מביא איתו.

כמו להרגיש משב רוח קריר ונעים בחריץ של "חום יולי אוגוסט" רק הפוך: כמו להרגיש שמש חמה ומלטפת והמון ויטמינים שנשלחים עם קרני השמש בדיוק כשהמעלות מגיעות לאפס ועוד פחות. ככה מרגישה מקסיקו בסוף דצמבר. חלום.

את פנינו בשדה התעופה בלוס-קאבוס קיבלו סוחרים מקסיקנים שעטו עלינו מנסים למכור לנו בכל דרך ומחיר חבילת אטרקציות, בתי מלון, מוניות לפה ולשם ומה לא. אתה נוחת למתקפה מקסיקנית וחייב לבחור משהו מיד כי אחרת לא תצא משם אף פעם. בחרנו מונית, קילפנו מעצמנו שכבות מיותרות ונסענו למלון חולפים בדרך מרחבים, ים, קקטוסים ואויר חדש שטרם הכרנו.

אנשים מקסימים הם המקסיקנים והשפה המתנגנת להם מהפה מוסיפה חן וחיוך משלה. סיוון, הישראלית שיש לה שרשרת עם תליון "שמע ישראל" וגם צריף למכירת בגדי חוף על הטיילת ממש מול היציאה מהפיר שמקדם את התיירים המגיעים מהקרוז, אומרת שהם נחמדים אבל עצלנים. היא עצמה מרמלה אבל חיה שנים בארגנטינה, התחתנה והיום מתגוררת עם בעלה והילדה בלוס קאבוס. אינשאללה יהיו מכירות טובות בקרוז שמגיע ברביעי. ממליצה על מסעדה נחמדה ומחייכת אלינו שזופה בכל יום שנפגוש בה מניאנה.

אמנם יש תוכנית של הכל כלול במלון, אבל היה לנו ברור שאם המרינה כ"כ קרובה והשוק (ובו ג'וני עם שיני הכסף יספר לנו איך הוריו לא רצו שילמד וכשהיה בן 14 ברח לארה"ב ושם למד אנגלית לבד. יפה הספרדית שלך, הוא יגיד לעמית. תגיד תודה להורים שלך) וכל המסעדות ובתי הקפה אז בוודאי שנעדיף טיול למרינה ושם גם לשבת לנשנש משהו בשעה הנכונה ביום. שלישיית נגנים חבושי סומבררו מטיילים בתוך המסעדות ומציעים ניגון ספרדי ידוע בהתאמה אישית תמורת כמה פזו.

זיפ-ליין, סנפלינג, שחייה עם דולפינים, שיט לחוף אחר וסיור ימי, המון בריכה, ספרים, שקט, מסיבת חוף כולל אוכל מצויין, שתי שיני חלב שנפלו לנעמה, צמות בשיער, מוסיקה, תחרות לימבו וזיקוקים והמון שעות של שמש נעימה שכה התגעגענו אליה. אבל הכי? אין Wifi!!!!! שעות מתוקות וארוכות של חיבור נעים, איכותי ומשפחתי בלבד.

Los-Cabos מקסיקו 2015