לא בכל יום

דני לביא


בפוסט הקודם טיפטיפהטיפים, אמרתי שבפוסט הבא אספר על דני לביא.

דני לביא הוא איש אמיתי.

הוא כבן 60, שיער מאפיר אבל צבוע. הצטלבו דרכנו בטיול שעשינו אי שם באחד הפרקים הלאומיים בארה"ב, באחד הרווחים שבין המסלולים. דני לביא שמע עברית ופנה אלינו באנגלית: אתם מדברים עברית? גם דני לביא יודע עברית ואני מבטיח לכם שהיא טובה אפילו משלכם.

דני לביא גם שירת בצה"ל בכל מיני מבצעים ידועים לצידם של כל מיני אנשים ידועים אחרים והוא בכלל מתגורר כבר שנים בלוס אנג'לס. יש לו אשה צעירה ושני ילדים צעירים. הבת שלו? כשהיא היתה קטנה היא היתה כזו חמודה שהוא רצה לאכול אותה. היום הוא מצטער שהוא לא עשה את זה. אשתו לא מדברת עברית אבל הבת שלו עושה תרגילים נפלאים בהתעמלות קרקע. היא לא יושבת לרגע. כשהיא היתה קטנה? היא היתה כזו חמודה שהוא רצה לאכול אותה (פעם שניה). הבן שלו, ילד כבן 12, שחיין אולימפי! הוא כל יום, כל היום, מתאמן בבריכה האולימפית שיש להם בבית. מה עשיתם בצבא הוא שואל? טוב. אני טייס. כמובן. אני גם משיט, קופץ, מרפא, לוחם, מבשל, מצלם, מאכיל ומנגב.

וזאת הבת שלי. היא כזו חמודה וחבל שלא אכלתי אותה (שלישית). חוץ מזה יש לי חברת הייטק של סיבים אופטיים מיוחדים שמכינים אותם כך וכך וכך בתהליך מיוחד שהולך כך וכך אוהו ובוודאי. המוני עובדים בחברה שמנהל דני לביא. דני לביא הוא איש אמיתי. הוא יכול בעשר דקות להיות כל דבר שתרצו כי הוא דני לביא!

כמה חבל הוא שדני לביא כל כך צריך להגיש את דני לביא בשלמותו לאנשים שהוא בכלל לא מכיר. ראוי לו לכל אחד לפגוש פעם בחייו לפחות איזה דני לביא אחד שיזכיר לו כמה נעים פשוט להיות מי שאתה. פשוט.


IMG_6362

 

מודעות פרסומת
לא בכל יום

טיפ טיפה טיפים


מאז שהתגוררנו שנתיים וחצי בטיוואן למדנו שחופשים צריך לתכנן כמה חודשים מראש בעיקר אם יש כוונה לטייל במקומות חדשים. את הטיול האחרון לגרנד קניון, ברייס קניון וציון פארק אשר תיעדתי בתמונות בפייסוש בכל יום, תיכננו בעצמנו. הורדנו שתי תוכניות מהאינטרנט והתאמנו אותן לצרכים ולזמנים שלנו כמשפחה כך שהתוכנית תהיה מגוונת, כך שלא נבלה זמן ארוך מדיי ברכב ושנמקסם את מה שיש לראות ולעשות במסגרת הזמן שלנו.

עכשיו, אחרי שערימות הכביסה כבר טופלו ולא נשארה אף גרב ללא זוג(!!!) וכן סיר מבושל וסלט טרי ולא עוד המבורגרים עם צ'יפס רווי שמן נחים במטבח, אני יכולה לעמוד על כמה נקודות שהפכו את הטיול הזה למופלא.

נקודה ראשונה היא עניין התכנון. באמת שתכננו טוב. המסלול שעשינו היה מסלול מעגלי שיצא מלאס וגאס וחזר לשם. חישבנו את זמני הנסיעה מתחנה אחת לאחרת וידענו מה היינו רוצים לראות בכל תחנה שנגיע אליה. אבל מה שיותר חשוב הוא לשמור על גמישות מחשבתית ולהסכים להיפתח לשינויים. השארנו מקום לספונטניות והפתעות כך שלדוגמא, לא כל בתי המלון היו מוזמנים מראש. היו מקומות שבהם סימנו לעצמנו מס' דברים ששווה לראות ובסוף התפספס לנו והחלפנו את התוכנית באחרת לפי המלצה של תושבי המקום ולפי מה שהתחשק לנו. שינויים בתוכנית תמיד מולידים הפתעות מיוחדות ומתבלים את הטיול באופן שלא ישכח וזה גם משהו שהופך את הטיול מטוב למצויין.

הנקודה הבאה היא להגיד יותר "כן" ופחות "לא". הייתי מעלה את הנקודה הזו גם ליומיום אבל במסע משפחתי שהוא חופש היא אפילו יותר חשובה. זו חלק מהפתיחות והשחרור שיש להגיע אליו כשיוצאים יחד. השגרה מגלגלת את כולנו למעין תבנית אוטומטית של עבודה, שעות, זמנים, שיעורים, מטלות, חוגים, הסעות ועוד ועוד, וכ"כ חשוב לעצור את האוטומט הזה ובמקום סכמה רגילה של מה כן ומה לא, לשחרר. להעיר כמה שפחות, להסכים כמה שאפשר לכמה שיותר – אין הרגשה נעימה מזו לכולם.

לא להתעסק במה שהיה אפשר "אם".. ברצינות. מה יועיל? הגעתם למקום שבו לפי התוכנית הייתם אמורים נאמר לעשות ראפטינג על הקולורדו, אבל מה לעשות שאפריל ומזג האויר מתעתע, יום לפני ירד גשם זלעפות וסגרו את האתר. מה יועיל עכשיו שתגידו "אם היינו באים יום לפני…" וכן הלאה למיליון דברים שעלולים להשתבש במהלך התכנון ותוך כדי הטיול וגם בחיים בכלל. לחזור ולספר לעצמך את אותו סיפור שלא הצליח, אם זה לא בא כדי לתחקר וללמוד איך לתקן לפעם הבאה, זה מיותר וטפשי ובעיקר מדרדר אנרגיות.

להשתדל בכל יום לפחד קצת ממשהו. זו לא קלישאה. כשבכל יום את בוחרת לעשות משהו שאפילו מפחיד אותך במעט קורים מס' דברים: קודם כל זו הזדמנות לרגע של חינוך ודוגמא אישית לילדים שלומדים ממך לא לפחד מלפחד וגם להתגבר על פחד. שנית, האדרנלין ואחריו תחושת הסיפוק הם כמו לצעוד בתוך החיים עצמם במקום לאגף אותם מימין. זה הכיף, אלו הן החוויות שלא ישכחו, שם צומחים. שם חיים.

לקנות מזכרת. לא משנה לאן טיילנו ואיפה היינו, תמיד קנינו מזכרת. הילדים וגם את תמיד תרצו לקנות משהו (למזכרת). כשמראש את מגדירה לעצמך ולילדים שכל אחד יוכל לבחור לעצמו קניה אחת (או יותר) וזה יהיה משהו שתמיד יזכיר את אותו הטיול, אז אולי לא חסכת כסף אבל חסכת התלבטויות בסוגיות חינוכיות כי היית מוכנה לזה מראש ושחררת. מעבר לכיף הקניה החדשה, תיעדת מכלול של זכרונות שקשורות באותו רגע. אותי שיכנעתי.

אלוהים נמצא בפרטים. כשאני אומרת את זה אני מתכוונת לדוגמא שאם את יודעת שהטיול כולל נסיעות ארוכות ויש איתכם עוד שלושה ילדים ברכב, אז כנראה שיהיה שווה להשקיע ברכב מספיק גדול ומרווח. אם את יודעת שהטיול כולל נסיעות ארוכות עם שלושה ילדים ברכב, אז כנראה שיהיה שווה להשקיע בנישנושים ושתייה וכן בעצירות שישברו את רצף הנסיעה ויקלו. אם את יודעת… אז כנראה שיהיה שווה מדי פעם לציין בפני הילדים איזה יופי הכל, מה זה מרגיש, איזו שמש, איזו שלווה ושקט, מה טעים, איזה פרח מדהים באמצע המדבר וכן הלאה ובעיקר מה מיוחד לאותו מקום אליו הגעתם ולרגע המסויים שנמצאים בו. לדבר בגובה עיניים ולהאיר (אם את יודעת).

דני לביא. בפוסט הבא.


IMG_5764

יש על מה

יש על מה


סופ"ש בוונקובר, אוגוסט 2015

השקמה בשבת בעשרים לחמש, יציאה בחמש וחצי אחרי ארגונים אחרונים וקפה. אחרי נסיעה של שעתיים מרדמונד וושינגטון, כבר היינו בגבול קנדה. למרות שאין לנו עדיין גרין קארד, כל מה שהיינו צריכים למעבר הגבול זה דרכונים בתוקף כולל הויזות. את שלב הגבול עברנו ללא עיכובים וכך בשעה 8:30 כבר הגענו לקפילנו ברידג' המפורסם ויש לו סיבה טובה לכך.

שלוש שעות אחרי כן יצאנו לכיוון הדאון טאון לכיוון המלון שלנו שהיה על רח' רובינסון הוא אחד הרחובות המרכזיים בדאון טאון. החנינו את הרכב ויצאנו לאכול ארוחת צהריים במסעדת דמפלינג מומלצת בשם דיינסטי. אחרי ארוחת הצהריים הלכנו לנוח צהריים בכדי שאפשר יהיה לעשות עוד משהו ביום הזה. בסביבות חמש אחה"צ יצאנו לכיוון רח' דנמן ושכרנו אופניים ב-spokes. יצאנו לרכיבה משפחתית סביב הסטנלי פארק ונדהמנו איך מאחורי כל סיבוב עולים מראות שונים ומיוחדים: המרינה, המגדלור, מזרקות הילדים, מתרחצים ועוד. עם הרוח הנכונה בפנים את פשוט לא רוצה להפסיק לרכב שם. 8-10ק"מ בלי להרגיש.

משם חזרנו חזרה לרח' רובינסון וכשתי חנויות אחרי זארה ישבנו לטעום קרפים מצויינים בהמלצה שקיבלנו. היה מעולה!!

למחרת נסענו לרח' גאסטאון, האיזור העתיק של וונקובר ובו בנייני לבנים מהמאה ה-19. החננו את הרכב וטיילנו רגלית ברח' עד לשעון הקיטור היחיד בעולם שעובד בעזרת קיטור המגיע ממערכת תת קרקעית של צינורות. אין צורך להסתכל גבוה … הסיפור יותר גדול מהשעון עצמו. משם המשכנו לאי גראנוויל. באי ישנו שוק מקסים ושוקק והמון חנויות מקור ואוירת פסטיבל. ניתן גם להשכיר בו סירה ולשוט במספר מסלולים מוצעים.

אחרי האי נסענו לקיציליאנו, איזור עליז וצבעוני ובו בריכות מים מתוקים מהגדולות בעולם והמרחק לא רב מחוף הים עצמו. אנחנו ויתרנו על הבריכות לטובת החוף. חלקנו השתלב במשחק כדורעף באחד מהמגרשים על החוף, חלקנו חיפשה צדפים מיוחדים בחוף ומשם עברה לגן השעשועים וחלקנו פשוט נשענה על אחד מבולי העץ הפזורים על החוף והודתה שהים עדיין מרגיע.


IMG_0941 IMG_0953

IMG_0985

IMG_0996

IMG_1047