לא בכל יום

קרן שמש מאוחרת


רשימות

רכב, טלפונים, בנק, כרטיסי אשראי, חידוש רישיון נהיגה, קבלת הבית מהדיירים שגרו בו, מזכירות המושב – אישור תושבות, שערי מושבים, דואר, הדברה, אנשי מקצוע לבית: צבע, תיקונים, קניות, נגרות, עיצוב, אלומיניום, שער חשמלי לבית, רישום שלושה ילדים לבי"ס, קניה של תלבושות בי"ס וציוד למידה, הכנסת שלושתם למסגרות המדוייקות להם, ויכוחים, ניהולי משברים, אינטרנט, טלויזיה, חשבון חשמל, ארנונה ומים, כביש 6, מכולה עם כל הציוד שצריך למלא את הבית.

תן לי דקה

אלה היו ראשי הפרקים של כל אותם דברים שנחתנו אליהם עם החזרה ארצה וצריך היה לסדר אותם בהקדם בשביל להתחיל נורמליזציה של בית וחיים. אח'כ יבואו עניינים שאותם בכלל לא חישבת אבל גם בהם צריך או כדאי לגעת. ובסוף (או בהתחלה) ישנם רבדים רגשיים, חברתיים, תרבותיים, משפחתיים שנצטרך להתמודד ולהתרגל אליהם מחדש כמו בשיר "תן לי דקה להתרגל אליך שוב". כזה.

כשאת אוהבת

אמרו לי: "בוודאי החזרה לארץ הרבה יותר קלה מהמעבר למדינה אחרת" ואני אומר שיש הבדל אחד משמעותי. כשאת יוצאת לחיות במדינה אחרת את מתכווננת ופוסעת פתוחה לכל מה שלא ידוע ולא מוכר: לאויר ולמזג האויר, לנותני השירות, לשפה, לתרבות, לאנשים, לעונות השנה, למסגרות, לבדידות, לביחד, לחברויות, לבילויים, לטעמים, לנופים, לבעלי החיים, לריחוק, לחיבורים, לעצמך. את מוכנה מראש לקבל ולנסות, את סולחת לכל מה שלא עובד, יש לך סבלנות.
לעומת זאת, כשחוזרים תחושת השייכות כבר נמצאת ולכן כשמשהו לא תואם את הציפיות אז זה מפריע לך כי זה "שלך" והרי תמיד יותר אכפת לך כשאת אוהבת
לדעת לשמור על הפתיחות, הסבלנות והחמלה וביחד עם זה להתחבר מחדש למה שמוכר וידוע זה כבר רובד חדש. זו מלאכת מחשבת.
אני הבנתי אותי.


 

ים

מודעות פרסומת
לא בכל יום

בית זה איפה שנמצא הלב


בחורה התקשרה לרדיו כדי להשתתף בתוכנית מתיחות. היא מספרת שהיא נמצאת כבר זמן מה במערכת יחסים עם גבר ולאחרונה משהו ביחסים ביניהם מרגיש לה מוזר. היא רוצה לבדוק אם היא צודקת בהרגשה שלה. מתקשר השדרן המוכשר לאותו גבר ומציג עצמו כבעל חנות פרחים. הוא מציע לו זר של כ-100 ורדים מהממים, טריים וריחניים חינם אין כסף שישלחו לכל כתובת שהוא יחליט עליה וכל מה שיצטרך לעשות בתמורה זה להמליץ על החנות הזו בבוא היום בפני מי שיהיה רלוונטי. האם זה חינם? שואל הבחור. חינם אין כסף! 100 ורדים מהממים לכל כתובת שתגיד. מעולה! ….הפרחים יקשטו בית אחר והיא תצטרך למצוא לה גבר בלי ארון. לצאת ממנו.

אמא, אני לא יודע איך תסתדרי עכשיו, אבל אני חייב ללכת לישון. גוטה נאכטה. וגם: שיש אצלו ילדה בכתה שמחשיבה את עצמה "ישראלית" וקוראים לה "הנה סומר" קולטת אמא? חנה! זויימר!

כשנמצאים רחוק יש תמיד תחושה של החמצה איטית ומדורגת אל מול אירועים מיוחדים, ימי הולדת, פרידות, בחירות וכן הלאה. מול אלה טס לו הזמן בקצב מסחרר וכל מה שנותר הוא לנסות ולנצור מתוכו רגעים שלא ישובו. הזכרונות והנוסטלגיה תופסים אותך בזמנים הכי לא צפויים ודרך דברים קטנים שעובדים על תחושות והרגשות. זה יכול להיות איזה שיר, טעם, ריח ואז מהמקום הלא מוכן הזה את חושבת לעצמך מה היית נותנת בשביל לחזור לאותו זיכרון או לפחות למי שירצה לחלוק אותו איתך. בית הוא בדיוק כל אותם זיכרונות, חוויות, תמונות, קשרים ושיחות טראנס-אטלנטיות עם חברים ומשפחה. בית זה איפה שנמצא הלב.


בתמונות: שתיל של רוזמרין על עדן החלון ועוגת השמרים הביתית שלי (שאולי ביקום אחר הייתי מוכרת כאלה אבל רק בימי שישי).

1 2