יש על מה

שלושה ימים באורגון – היום השלישי והאחרון


Bets Western הוא המלון שבו לנו את שני הלילות בטיול הזה. הוא המלון שליווה אותנו עם חביתות בהזמנה אישית והבוקר הזה גם יכולנו לאכול אותן ליד חלונות ענק עם מראות הנחל, הגשר, המרינה. ידענו שהיום הזה הוא היום האחרון לטיול שלנו ושנסיעה ארוכה הביתה עוד לפנינו. ידענו גם שאנחנו כנראה לא היחידים שהחלטנו לצרף יומיים של סופ"ש ליום נוסף של ה-Labor day ולכן עלולה להיות תנועה (ממש) ערה לכיוון הבית. מוסיפים לזה את העובדה שמחר יום לימודים ועבודה והנה כמה סיבות טובות להתחיל את החזרה בסביבות הצהריים.

התוכניות להיום היו להגיע ולטייל את דיונות החול לאורך קו המים של האוקיינוס באמצעות רכבי שטח מגוונים. ישנם כמה וכמה עסקים אשר משכירים רכבי שטח כאלה לאורך הכביש, אנחנו שכרנו פה. איך לומר זאת, לילדים האלה מקופלים לא מעט חוויות בתיק שעל גבם אבל הנה הגענו לדבר שכמוהו עדיין לא חוו. לעמית וגם ליעל יכולנו לשכור – לכל אחד מהם בנפרד – פולאריס לנהיגה עצמית. ליאור, אני ונעמה שכרנו רכב באגי ורק היינו צריכים לחכות שכל הרכבים יהיו זמינים לצאת יחד, עד אז החלטנו להשחיל טיול ברכב שטח גדול יותר ופתוח (משאית אם נהיה פחות סקסיים) על מנת להכיר את השטח לפני שיוצאים לנהוג אותו. שתי משאיות כאלה יוצאות בכל פעם ואולם הן צריכות להתמלא באנשים. לנו לא היתה בעיה כי יחד איתנו עלתה כל העליה ההודית (איך שהוא הם תמיד מגיעים בחמולות של ארבעה דורות) מה שעושה הכל יותר נחמד בעיקר להם.

יצאנו לדרך. אחרי נסיעה של כחמש דקות מתחילים רמזים של חול לבן ורך. המשאית מטפסת על גבעה ואז נעצרת כשלמולנו נפרש ים של חול ליד ים של ים. הנהג נותן לכולם כמה דקות לעכל את הצבע הבהיר, את המרחב האין סופי, את האויר המיוחד ואת הארץ המשונה והמזמינה שהגענו אליה משום מקום. משם הוא ממשיך ומלווה את הנסיעה בהסברים גאולוגיים, קצת תעלולי נהיגה עולים ויורדים דיונות. 10 דקות עצירה, אפשר לרדת, לחלוץ נעליים, לרוץ, לקפוץ, להתגלצ', להתפרק ולגעת בחופש.

IMG_1426

פאנצ'ר באחד הגלגלים של המשאית, איפשר לנו להעלות את רמת האדרנלין בדם ולהגיע אפויים ומוכנים לקראת הרכיבה העצמית במרחב המטורף הזה. חמושים בקסדות ומשקפות עברנו תדרוך ויצאנו לדרך. מה שחשוב הוא להישאר ביחד, בגבולות דימיוניים שהוגדרו מראש ובעיקר ללחוץ על דוושת הגז עד שמרגישים שסחטתם מה שניתן, שפחדתם כהוגן, שחציתם גבולות אישיים וראיתם שאפשר, שנתתם לרוח להעיף אתכם לכל כיוון ושכחתם מי אתם ולו לשעה. שדרכתם בתוך החיים ולא הקפתם. מדי פעם מחליפים נהגים – מה שהמועדון לא יודע לא כואב. וסוף.

IMG_1434

IMG_1435

IMG_1445

מתחילים את הדרך חזרה. נעמה כבר מרגישה ונראית כמעט חולה וכבר ברור לי שמבחינתה אין בי"ס למחרת ובמקום זה היא מקבלת מרק עוף ושעות של טלויזיה. את ארוחת הצהריים החלטנו לאכול בדרך בירושלים שבוונקובר העיירה – מסעדה מזרחית של לבנוני יליד ירושלים שקיבלה המלצות עד וושינגטון אבל עד שנגיע אליה יש עוד כשעתיים ויותר של נסיעה, מוסיקה ומנוחה וגם אז נגלה שהיא סגורה ונחליף אותה בתאילנדית מצויינת שחיכתה לנו בשקט ליד.

תודה רבה למי שהתלווה אליי בקריאה, למי שהקליק "לייק", למי שהגיב, לצוקרברג שמאפשר לי לשתף ולהגיע לאנשים שלא תכננתי. תודה ממש מיוחדת לקסם צור שהתוותה לנו את כל המסלול הזה ונתנה לי להציץ בתוכנית שעשתה למשפחתה. אדירה!

מודעות פרסומת
יש על מה

שלושה ימים באורגון – היום השני


ערב הנסיעה בזמן שהשכבתי את נעמה לישון היא שאלה אותי שאלות על הטיול, לאן ניסע ומה נעשה וגם איך זה שאבא ינהג בלילה כשהוא אמור למעשה לישון. הילדה קיבלה תמונה כללית של טבע ואז הוסיפה ושאלה למה אני כ"כ אוהבת את ה"נייצ'ר". טוב, זה לא שלא היה לי מה לעשות גם בבית קפה ברומא אבל אם היא כבר מחדדת אותי אז.. יש בו בטבע, אמרתי לה, את הצבעים הכי יפים שקיימים בעולם והם מותאמים זה לזה באופן מושלם. יש בו תאורה, צורות, סדר ואיזון ותופעות שהן מעל לכל דימיון, מתאים לכל אחד בכל גיל. אם מסתכלים טוב זה מהמם ומשאיר אותך ללא מילים, שזה עוד יתרון כשחושבים על זה. בינתיים זה הספיק והיא הלכה לישון.

פצחנו את הבוקר השני בארוחה מפנקת עם מילוי טופס חביתות בחדר אוכל משפחתי וקטן. אתה רשאי לבחור את סוג הביצה, התוספת ומידת הטיגון. אסיסטנטית של השף תצעק את שמך מיד לכשהחביתה הנחשקת תהיה מוכנה. לא צריך לדאוג, את כולם יצעקו לפי התור. שבעים ומרוצים יצאנו לדרך הקצרה לכיוון ה-Wildlife Safari. התחלנו את הסיור שלנו בוילאג' עם מעט חשש שמא זה לא יתאים לגילאים הגדולים בחבורה, אבל האנרגיות היו חיוביות (הסכמנו בדרך לפלייליסט של עמית). היה כיף להתקרב לחיות, לצחוק איתם ועליהם ועל איך שפיזרו להם בחצרות משחקי פעוטות של פישר-פרייס. בשלב הבא עברנו לסיור הרכבי של הספארי. המון חיות פזורות על שטח נרחב ובחלקים מהדרך גם ניתן לקנות אוכל ולהאכיל אותם דרך החלון. כאן זה היה שהתחילה השיחה לגבי תוכניותיהם העתידיות של הילדים כי נעמה נזכרה שוב שהיא מתכוונת להיות וטרינרית של כלבים וחתולים ותוך כדי נסיעה אפילו שירבטה לוגו ושם לקליניקה שלה אבל אם לא וטרינרית אז חוקרת או מורה. הגדולים פירטו גם את השלבים עד להשגת המטרה אבל אני לא אכנס להכל, רק אציין שיעל רוצה ללמוד צילום ועמית מנכ"ל גוגל.

הנה מה שהיא צילמה:

IMG_1359

IMG_1378

IMG_1369

IMG_1361

שעות הצהריים המאוחרות ואנחנו מסיימים עם הספארי, נפרדים מהדב יעקב ומתחילים את דרכינו לכיוון צפון מערב אל אזור דיונות החול המפורסמות דרך חוות ומרחבי אין סוף, עדרים של בקר (סטייקים למי שרעב), דרך כפרים, יערות ומים. אוי כמה מים. נחל רחב ומהמם מצטרף אלינו לדרך ומשום מקום מופיעה מסעדה עם מרפסת שצופה בדיוק עליו. אכלנו צהריים אל מול נוף משכר.

IMG_1315

IMG_1290

IMG_1292

IMG_1301

אחר הצהריים הגענו למלון הבא ב-Florence שליד רוסבורג. עיירה ציורית ויפה היושבת על שפכו של נהר אל האוקיינוס. נעמה התחילה להתלונן על כאב גרון, הגדולים סבלו משעות ללא ווי-פיי וכך השארנו אותם לנוח בחדר ויצאנו רק שנינו לטעום עוד טיפה ממראות העיירה הקסומה עם בתי הקפה והמוסיקה המתנגנת מכל פינה.

IMG_1327

IMG_1328

לסיום הנה כמה וואטספים שקיבלתי במהלך הנסיעה. פתחנו קבוצה למשפחה גם למי שאין לו טלפון נייד או ווי-פיי. המסרים מועברים על גבי פתקים ומשוגרים כמטוסים.

FullSizeRender (5)

המשך יבוא…

יש על מה

שלושה ימים באורגון – היום הראשון


מנסה להיזכר איפה ומה זה היה שכל אחד מהם חשף את התוכניות שלו לעתיד. רגעים כאלה נשכחים במהירות, מה שמזכיר לי למה אני כותבת את כל זה. יומיים של סופ"ש הצטרפו ליום ה-Labor day והחלטנו לטייל אותם באורגון למרות שידענו שאנחנו עומדים לדחוס הרבה (מאד!) קילומטראז' במעט מאד זמן. קנינו חטיפים לדרך, הטענו האייפד, הפקדנו הכלבה לדוגסיטר, מיכל דלק מלא, מוסיקה, שמיכות, שתי מזוודות קטנות לבגדים ומבלי לבזבז שעות מיותרות יצאנו לדרך בשתיים וחצי לפנות בוקר אחרי שהילדים תודרכו להמשיך לישון. היעד הראשון שלנו היה ה-Crater Lake בדרום אורגון. פארק לאומי ובו האגם העמוק ביותר בארה"ב אשר נוצר כתוצאה מפעילות געשית ואין שום נחל שבא או הולך ממנו, כל המים שבו הם מי שלגים וגשם.

השמש התחילה לעלות וכברת דרך יפה כבר היתה מאחורינו. יכולנו להרשות לעצמנו לעצור, לחלץ עצמות ולאכול ארוחת בוקר בבית קפה מקומי "ידוע בארוחות הבוקר שלו". לא ברור איך החור הזה ידוע למישהו מלבד למתדלק בתחנת הדלק הסמוכה שהמליץ עליו, אבל הוא היה מלא למרות השעה המוקדמת. אכן הביצים, הבייקון, ההום-פרייז, הפרנצ' טוסט היו מעולים אם לא מחשיבים את הקפה ואת העובדה שהירק היחיד היה הבצל בחביתה.

IMG_1148

IMG_1146

המשך הדרך עד לפארק היתה יפהיפיה, טובלת בירוק ונחלי מים מאחורי כל סיבוב ופניה, עשרות אזורי קמפינג לאורך כל הדרך וללא תקשורת או יכולת קליטה כמו חלק גדול מהדרך בכל שלושת הימים הבאים. בסביבות 10:30 בבוקר הגענו לפארק. תשלום כניסה של 15$ לרכב ומתקדמים, לא ממש יודעים למה לצפות ומתי זה מגיע, מה שכן אנחנו מבינים מכתמי השלג לאורך המסלול שלא חם. ואז זה נפער. עוצמה של טבע. שטח נרחב של מים בצבע מה שיותר עמוק יותר כחול ומסביבם קירות תלולים שמספרים סיפור של אלפי שנים ושומרים את כל הכחול הזה לעצמם. היקפנו את האגם סביב, עוצרים לתצפיות כל איפה שניתן. בנקודה היחידה בה ניתן גם היה לרדת רגלית עד המים ירדנו – חצי שעה הלוך, חצי שעה חזור אוכלים ושותים אבק.

IMG_1163

IMG_1168 IMG_1196

מקרוב המים נראים עוד יותר טהורים ונקיים ממה שדימיינו. חולצים נעליים, גרביים וטובלים במי הקרח. אם רק היה לנו הבגד ים הנכון עם האומץ הנכון ומצב רוח אקסטרים, בוודאי שגם היינו סוחטים את החוויה עד הקצה וקופצים מהצוק הגבוה לתוך המים הצלולים כמו אחרים שהיו שם וחשבו קצת פחות. אחר הצהריים הגענו ל-Sutherlin, שם העברנו את הלילה הראשון. כל הקיטורים שהם רעבים סלש עייפים סלש כבר ראו מה שצריך לראות, נשכחו באחת אל מול הבריכה המקורה במלון בו שהינו את הלילה הראשון כי כשהדבר הנכון מגיע בעיתוי הנכון אז עושים. למחרת ארוחת בוקר מפנקת כולל חביתה כבקשתך ולדרך ל-Wildlife Safari.

IMG_1199

המשך יבוא..

יש על מה

יש על מה


סופ"ש בוונקובר, אוגוסט 2015

השקמה בשבת בעשרים לחמש, יציאה בחמש וחצי אחרי ארגונים אחרונים וקפה. אחרי נסיעה של שעתיים מרדמונד וושינגטון, כבר היינו בגבול קנדה. למרות שאין לנו עדיין גרין קארד, כל מה שהיינו צריכים למעבר הגבול זה דרכונים בתוקף כולל הויזות. את שלב הגבול עברנו ללא עיכובים וכך בשעה 8:30 כבר הגענו לקפילנו ברידג' המפורסם ויש לו סיבה טובה לכך.

שלוש שעות אחרי כן יצאנו לכיוון הדאון טאון לכיוון המלון שלנו שהיה על רח' רובינסון הוא אחד הרחובות המרכזיים בדאון טאון. החנינו את הרכב ויצאנו לאכול ארוחת צהריים במסעדת דמפלינג מומלצת בשם דיינסטי. אחרי ארוחת הצהריים הלכנו לנוח צהריים בכדי שאפשר יהיה לעשות עוד משהו ביום הזה. בסביבות חמש אחה"צ יצאנו לכיוון רח' דנמן ושכרנו אופניים ב-spokes. יצאנו לרכיבה משפחתית סביב הסטנלי פארק ונדהמנו איך מאחורי כל סיבוב עולים מראות שונים ומיוחדים: המרינה, המגדלור, מזרקות הילדים, מתרחצים ועוד. עם הרוח הנכונה בפנים את פשוט לא רוצה להפסיק לרכב שם. 8-10ק"מ בלי להרגיש.

משם חזרנו חזרה לרח' רובינסון וכשתי חנויות אחרי זארה ישבנו לטעום קרפים מצויינים בהמלצה שקיבלנו. היה מעולה!!

למחרת נסענו לרח' גאסטאון, האיזור העתיק של וונקובר ובו בנייני לבנים מהמאה ה-19. החננו את הרכב וטיילנו רגלית ברח' עד לשעון הקיטור היחיד בעולם שעובד בעזרת קיטור המגיע ממערכת תת קרקעית של צינורות. אין צורך להסתכל גבוה … הסיפור יותר גדול מהשעון עצמו. משם המשכנו לאי גראנוויל. באי ישנו שוק מקסים ושוקק והמון חנויות מקור ואוירת פסטיבל. ניתן גם להשכיר בו סירה ולשוט במספר מסלולים מוצעים.

אחרי האי נסענו לקיציליאנו, איזור עליז וצבעוני ובו בריכות מים מתוקים מהגדולות בעולם והמרחק לא רב מחוף הים עצמו. אנחנו ויתרנו על הבריכות לטובת החוף. חלקנו השתלב במשחק כדורעף באחד מהמגרשים על החוף, חלקנו חיפשה צדפים מיוחדים בחוף ומשם עברה לגן השעשועים וחלקנו פשוט נשענה על אחד מבולי העץ הפזורים על החוף והודתה שהים עדיין מרגיע.


IMG_0941 IMG_0953

IMG_0985

IMG_0996

IMG_1047

יש על מה

יש על מה


דברים קטנים מושכים את תשומת הלב. את צריכה להתרכז, לרדת לפרטים, לגעת. הכל מתקיים בשטח הרבה יותר קטן ולכן חל צימצום טבעי שמזקק את הדבר לדבר האמיתי והחמוד והנכון ביותר בקטנותו. קחו ילדים למשל עם המראה הגורי שלהם – העיניים, אצבעות הידיים הקטנות – כ"כ מרוכז ותמציתי. קחו שוקולד איכותי וטוב שמוגש באריזה מדוייקת וקטנה. מיד הופך אותו שוקולד לשביר ועדין. אוטו סמארט לא מציף ישר רגשות אמהיים? עובדה שמותר לו לחנות גם בניצב למדרכות.

BY THE MOON לנשים מודרניות המביטות לכוכבים כשרגליהן בקרקע, לנשים אשר מעבירות ימיהן במסע שבין כדור הארץ, לירח, לוונוס וחזרה. אופנה שמתרכזת בנוחות, צדודית נסלחת אך לא מתפשרת. הבדים רכים, טבעיים ואיכותיים ונראים כמו תענוג. בקטן זה אפילו יותר.

דוגמא קטנה גם מעולם הצומח:

אידני מברצלונה שיוצרת פריטי קרושה קטנים וייחודיים ליום-יום ומשלבת אותם עם אלמנטים מהטבע:

Wood House Necklace · Thread & Wood · Yellow·

יש על מה

יש על מה


גמני רוצה לצלם בלבן.   להעמיד קומפוזיציה רומנטית, שלושה אלמנטים מינימליסטיים, להזיז את הצל, להציף באור טבעי. לדייק תמיד את הזוית הכי נכונה, להעלים קמטים ועור רפוי, לדלג שנים, לאהוב את המצלמה. לקחת חיתוכים מעניינים ורגעים שעין אחרת עדיין לא תפסה.

DIY-Leaf-Art-with-MOEBE-FRAME @monsterscircus
Do it yourself כולל הנחיות לביצוע
הם "רק" חיפשו דרך אפקטיבית לכסות על חמשת ילדיהם מפני השמש בחוף הים מבלי להתפשר על 100% כותנה וים של סטייל. בלינק תגלו שניתן לרכוש כזה.

זה נחמד להכיר את Ian Lanterman

Silvery Adam smile ring
קוראים לה טבעת חיוך ואפשר להשיג אותה ממש כאן

יש על מה

יש על מה


מזל אני אומרת. מזל שלכל אחד יש משהו מיוחד משל עצמו שככה הוא/היא יכול/ה להביא אלינו לעולם. קחו למשל רופא, שהוא ממש טוב במדעים, באיבחון, בלימודים, באנשים. מזל שהוא טוב בכל אלה ושיש לו רכב למכירה. יד ראשונה. או למשל, שוזרת פרחים יפנית שהיא ממש מכירה מצויין את חוקי הקומפוזיציה והמינימליזם, שהעור שלה יהיה מתוח וחלק גם כשתהיה בת 80. איזה מזל שהיא טובה בזה. ואלה שיודעים ממש טוב לחבר מילים עם חכמה, חומרים ורעיונות. הנה עוד:

tumblr_n7omwprOMV1seuqnoo1_500
לתלות על המקרר, על המראה בשירותים, ליד המיטה, בתיק של הילדים צמוד לאוכל, בנייד ופה לתעוד. לינק לגיבוי.
חומר, טיפוגרפיה, מוצר – נקי ומתוחכם
IMG_1109_1024x1024
אובר סייז, פסים, עם בלי מכנסיים מתחת וגם ככה. כולל התספורת! הנה פה
Ring
תראי לי רגע את הטבעת שלך. לא עלייך, עליי. זהו עכשיו את יכולה ללכת.