לא בכל יום

הסחורה האנושית

אני יושבת בגייט לטיסה לסן פרנסיסקו. יש דיליי של שעה כי עמוס בשמי סן פרנסיסקו על הבוקר. אני מחליטה להוציא את הסיכומים שלי לבחינה ולעבור שוב על החומר.

כשהייתי צעירה אחרי צבא התגלגלתי למסלול 4 שנתי בלימודי  תקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל. לימודי תעודה עם הבטחה גדולה של המועצה להשכלה גבוהה שעד שנסיים ארבע שנים נקבל הכרה וגם תואר ראשון. לא בדקתי עוד אפשרויות, לא ניסיתי עוד דברים. התגלגלתי. אפילו לא ידעתי אם אני אתקבל ומה זה בכלל אותו תיק עבודות שיש להציג במבחני הכניסה. כל המועמדים נראו לי מוכשרים ממני, מנוסים ממני ויודעים הרבה יותר. שכרתי חדר בקיבוץ מזרע. בחלון של החדר היו שדות העמק פרוסים מולי ומשנים גוון וצבע בכל עונה שחלפה. נשימה ומרחב.

צעד אחרי צעד גיליתי עולם והעולם הזה שאב אותי לתוכו. בשנה השלישית כבר קיבלתי מצטיינת ובסוף פרוייקט הסיום של שנה ד' קיבלתי הצעת עבודה מאדלר (אדלר חומסקי). תואר ראשון, לעומת זאת, לא קיבלתי. אחרי תקופה הגיע מכתב שהבטיח שאוכל לעשות השלמה לתואר. עברתי לאוניברסיטה הפתוחה ומאז אני לומדת לתואר הזה.. לאט לאט ולבד

הקורס האחרון עליו נבחנתי היה קורס מרחיב דעת על הסחורה האנושית – עבדות וסחר בעבדים באפריקה וממנה. המיקוד היה על סחר העבדים הטרנס אטלנטי מאפריקה ליבשת אמריקה.

העבדות היתה קיימת משחר ההיסטוריה. עוד מהתקופה התנ"כית (עבדים היינו לפרעה במצריים), דרך תקופת יוון העתיקה וגם רומא אבל מה שהפך את העבדות השחורה הטרנס אטלנטית שאנחנו מכירים ומזועזעים ממנה עד היום להיות הסמל לעבדות, היא העובדה שהיא נמשכה כ-300 שנים, שהיא היתה העבדות הכפוייה הגדולה בהיסטוריה, שהיא אופיינה בגזענות נוראית, אכזריות והובלתם באונס של מיליוני בני אדם (ההערכה עומדת על כ-12-13 מיליון אפריקנים) דרך מסע ימי אלים, מטלטל, אכזרי, קטלני, משפיל ועוד מילים שלא יספיקו לתאר את הזוועות שהיו בו. יכולתי לתאר פה עוד ועוד אבל הסיבה שאני כותבת את כל זה היא בשביל לקשר.

יום האשה הבינלאומי שלי

ביום הזה אני מחברת בין הנשים האפריקניות שלמדתי עליהן בקורס המעשיר הזה לבין החוויה האישית שלי. נשים באפריקה אשר פשטו על ביתן, חטפו להן את הגברים בחייהן – אם זה ילדים או בעלים או אבות וסבים, ניתקו אותן באחת מסדר חברתי ומשפחתי שהכירו וגדלו עליו. הן נותרו לבד. לבד להחליט, לבד לכלכל, לבד לגדל ילדים, לבד לשרוד. נשים חזקות. המון כאלו

אני שמחה וגאה שיש לי ההזדמנות ללמוד ולהתעשר בקורסים מעניינים ומרתקים כמו זה. אני עוד יותר גאה שאחרי כל השנים שחלפו ולמרות כל השינויים והתירוצים לעזוב את התואר הזה לעזאזל, עדיין ממשיכה איתו ולא מוותרת (בינתיים). הכי גאה לתת דוגמא אישית לילדים שלי שאף פעם לא מאוחר להתחיל משהו חדש, ש"תואר" הוא לא הדבר הכי חשוב, "מה יגידו או יחשבו" זה לא שיקול, שהרבה דברים יכולים לעניין אותם, שבחירה ישנה יכולה להתאדות עם הזמן, שלכל זמן.

 

הערה לסיום: אל לכם לחשוב שהעבדות כבר לא קיימת. היא נקראת היום "עבדות מודרנית" והיא מוסווית בתוך עבדות הגירה, סחר באיברים, עבדות חוזית, עבדות ילדים, עבדות צבאית, עבדות חקלאית, סחר בנשים לצרכי מין, עבדות ביתית ועוד ועוד צורות של עבדות שקורות לנו ממש יום יום מתחת לאף כשאנחנו שותפים מלאים שלה. בנוסף, המספרים שאליהם היא מגיעה הם הרבה הרבה הרבה יותר ממה שהיה עם העבדים השחורים שהובאו לאמריקה..

למי שהגיע עד כאן, תודה מאד שקראתם.


מודעות פרסומת

9 תגובות בנושא “הסחורה האנושית

  1. ענתי 'לה מעניין מאד. רק כשמבינים את מושג העבדות לעומק יכולים לערוך לו הקבלות למצבי חיים שונים.
    בהזדמנות זו ממליצה לך לשים ביו טיוב את השיר Free של סטיבי וונדר כדי לראות עמוק.
    אני גאה בך שאת לא מוותרת. גם אני עשיתי תואר שני בגיל 40 ורגע לא הצטערתי.
    ספרי בהזדמנות למה המבחן מצריך נסיעה לסן פרנציסקו. איך מתבצעים המבחנים של האוניברסיטה הפתוחה. ב ה צ ל ח ה !!!!

    Liked by 1 person

  2. הי ענת
    נהניתי מאוד לקרא את הבלוג שלך.
    מזה שנים רבות ניתן לקבל את התואר הראשון ב"תקשורת חזותית" תוך מסכת הלימודים ב"גורן" במכללת עמק יזרעאל.
    מוני מרוז –
    מנהל גורן לתקשורת חזותית, לשעבר.

    Liked by 1 person

    1. מוני כמה נכון שהגעת לקרוא פה הפעם.. כיף לדעת שמזמן יש כבר תואר בגורן (פחות כיף לחשוב מה זה אומר על הגיל שלי)…
      מוני מנהל גורן המופלא. היו ימים
      תודה רבה שקראת והגבת!

      אהבתי

  3. ענתי יקרה לי מאוד,
    הפוסט שלך עונג.
    אוהבת כל כך לקרוא אותך.
    זה לא מובן מאליו להשלים תואר בגיל שלנו, אבל ניכר שאת נהנית מכל רגע, שאת מוצאת בכך עניין רב ובעיקר מוכיחה לך ולילדים שלך שהכל אפשרי. בדרך שלך ובקצב שלך.
    מבחינתי זו השורה האחרונה שלך בפוסט. כמה כח יש לנו. כח מיטיב שיכול להפוך עולמות אם רק נרצה ונחליט שכך. ולא, התואר זה כמובן לא העניין המרכזי כאן.
    יש מליוני חסרי אמונה בנו הנשים וההקשר שעשית עם הנשים האפריקניות חזק מאוד בעיני.
    העבדות זה אחד הנושאים שקשה לי מאוד לצפות בהם או לקרוא עליהם, כמו השואה מבחינתי.
    מה שקצת שינה לי את התחושה לגבי זה בשנים האחרונות ונתן לי יותר אומץ להתמודד למול זה היה הסרט The help שמתקשר לי גם לפוסט שלך.
    מאחלת לך להמשיך בדיוק כך, בקצב שלך בדרך שלך… רק כך מגיעים למקומות טובים ושלמים עם עצמנו.

    Liked by 1 person

    1. הי תמרי תמרי, כיף שבאת
      נהנית לקרוא את נקודת מבטך והיכולת שלך לדייק את המסר שניסיתי להעביר. לא ראיתי את הסרט שציינת אבל תודה על ההפניה אליו, מקווה לראות אותו יום אחד.
      לא יכולה שלא לחשוב שאם הייתי מקבלת את אותו ״תואר״ כבר אז אולי לא הייתי מגיעה ללמוד הכל בגיל שבו אני הרבה יותר חכמה 🙂
      תודה שהגבת לי כאן.. זה מאד שימח אותי

      אהבתי

  4. הסרט נקרא בעברית: העזרה. תרגום מדוייק לשם שינוי…
    והוא מבוסס על הספר "העזרה" שכתבה: קתרין סטוקט
    את ממש חייבת לראות אותו !!
    וכנראה שהתואר התעכב בדיוק מהסיבה שכתבת לי…
    זוכרת, הכל זה תיזמונים של החיים. לכל דבר יש סיבה. כל דבר הוא שיעור.
    ואני שמחה שהגעתי לכאן!!

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s