לא בכל יום

ניו אורלינס

הייתי אומרת שמה שעבד אצלנו זה שקבענו מסגרת ובה הגדרנו את כללי הטיול והציפיות שלנו. דיברנו על זה שגם אנחנו עוד לא היינו אף פעם בניו-אורלינס ואנחנו לא יודעים לגמרי איך יהיה שם, שמדובר במשהו קצת אחר מכל מה שהיה לנו עד היום. משהו מוסיקלי. אחרי שתיווכנו להם את עצמנו ואת המקום אפשר היה להתחיל להתנהל בספונטניות בתוך אותה מסגרת כללית שנקבעה. ניו-אורלינס עם ילדים? דווקא יכולה להיות חוויה שמחה, צבעונית, מעשירה, מלמדת, מגוונת ומגבשת!

חופשת האביב מביה"ס הגיעה ואיתה הטיול שתיכננו והזמנו כבר לפני חודשים רבים. חיפשנו מקום אחר ומיוחד ובבקשה קצת פחות אמריקאי אם אפשר. כל אחד כמעט יצביע על זה שזהו לא "ה"מקום לילדים כי המוסיקה שם היא ג'ז, כי חורשים את העיר והרחובות, כי חיי הלילה לחלוטין לא בשבילם, כי האוכל מתוחכם וכי באופן כללי זה לא דיסנילנד. אבל! התמזל מזלנו ושני פסטיבלי ג'ז התקיימו בדיוק בימים ששהינו בעיר, כך שגם אם ביום הנחיתה עוד לא ממש נעטפנו עד הסוף בכל האגדה הקצבית, הרי שבימים הבאים נוכל ללכת ממש בתוך הצלילים של החצוצרות, הסקסופונים, הפסנתר, התופים ושאר כלי הנגינה ששיחקו בידיהם ובפיהם של אנשי מוסיקה מוכשרים ומופלאים שאולי להם זו שגרה ומבחינתנו קוסמות משכרת.

ביום השני להגעתנו יצאנו לסיור בחוות העבדים המפורסמות למרגלות המיסיסיפי שבהן גידלו קני סוכר במטעים. סיירנו בתוך הבתים מלווים בהסבריה של המדריכה שהיתה לבושה ברוח התקופה. ראינו את חדרי האירוח, העבודה, השינה, ופינת האוכל – איפה שבילו שעות ארוכות עם אורחים חשובים כשכל הזמן הזה עסוק לו ילד עבד קטן במשימה בלתי אפשרית שבה מצד אחד הוא חייב שתהיה מספיק רוח לאורחים ומצד שני אוי לו שיכבו הנרות שעל השולחן מאותה הרוח. יכולנו להציץ גם לצריפי העבדים ולדמיין כ"כ מקרוב מעט ממה שהיה בצד שלהם.

יום למחרת החלטנו על יום יותר רגוע ופחות מתוכנן וכך עלינו על חשמלית בת 100 שנה ונסענו איתה את כל הקו הלוך וחזור. ראינו טיפוסים, בתים, רחובות וצבעים ואם כל זה לא הספיק לנו, עוד המשכנו משם לתוכו של הפסטיבל הססגוני ואל הקצב ברחוב. אנשים בגילאים שונים סוחבים כסא מתקפל על הכתף, מחפשים מקום להתמקם ואז מבלים שעות מול אחת מתוך עשרים ומשהו במות שהוצבו בכל העיר לכבוד הפסטיבל, ופועלות משעות הצהריים ועד הערב כשבכל פעם הלהקות מתחלפות. כהי העור שביננו, שיהיו בריאים, איך הם מצליחים לזוז כ"כ יפה מבלי לזוז ואיך הם מדביקים כל אדם בכל גיל בגרוב הזה, מהפנטים ומעוררי קנאה. הכל נראה נכון עליהם או שזו רק אני?

ניו-אורלינס, מקום שעבר הרבה תהפוכות לאורך השנים וכל שלטון קולוניאלי צרפתי, או השתלטות אחרת: גרמנים, ספרדים, אינדיאנים, עבדים, מלחמת העולם השניה, מלחמת האזרחים וכן הוריקן קטרינה או נזילת הנפט במפרץ מקסיקו – להכל היתה השפעה עמוקה וקשה על העיר הזו, על האנשים שחיו בה ועל הארכיטקטורה המשתנה שלה. שעות לפני שהיינו צריכים לצאת אל השדה בחזרה לסיאטל, עוד עשינו סיור מודרך בעיר. החדשות הרעות: גילינו פינות יפהיפיות חדשות שעוד לא ראינו כולל רח' שלם עם מוסיקת ג'ז אותנטית, פארק ענק עם עצי האלון המפורסמים בני מאות השנים שענפיהם נושקים לרצפה מזמינים כל ילד וילד בנפשו לטפס. החדשות הטובות: נשאר הרבה טעם לעוד ביקור.

היא הרבה מעבר לבירת הג'ז העולמית. למרות כל מה שעבר עליה היא אופטימית, שמחה וסוחפת ובין היתר יש בה מסעדה מצליחה מאד של שף ישראלי שאפילו ליטפה לנו געגוע לבית. טרפנו שם פיתות חמות מהטבון טבולות בזעתר ושמן זית, ניגבנו חומוס, שקשוקה, פלאפל, חמוצים ולקינוח מלבי. כי בסופו של יום? זה הכי בבית בעולם..


 

 

 

 

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “ניו אורלינס

  1. ענתי, לקחת אותי איתך. חוץ מהמוסיקה של שמעתי, ראיתי איתך בתיאור הזה את המראות ואת העיניים הסקרניות של הילדים ושלכם. זו מתנה אמיתית חווייתית לכל החיים. נצרו את המראות וחזרו לשם כשתוכלו שוב. שמחים איתכם.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s