לא בכל יום

אז שתקתי

בלוג יקר,

זה כמה שבועות שלא כתבתי בך. אתה מבין, קרו דברים. זה לא שלא. אבל רחוק מאיתנו, במדינה שלנו היו ימים קשים. אנשים ברחוב דקרו אנשים אחרים חפים מפשע ולא רק שהעולם שתק, הוא לגמרי התבלבל: חשב שהקורבן אשם. פחד רחש ברחובות ועצב בלב. אפילו מזג האויר הפך אלים. אבנים של קרח נורו מהשמים, רוחות סערו תרתי משמע. אנשים חיו את הרעיון הפולני וישבו בחושך לבד שלושה ימים. ילדים לא יכלו ללכת לביה"ס. בתים הוצפו, מכוניות ניזוקו, נזקים של הרבה כסף ועוגמת נפש גדולה. חברת חשמל התחצפה. דרעי סגר דיל עם ביבי והתפטר, מכר את הכל לטייקונים וביבי שמח. ואנחנו? פה, רחוקים. אז שתקתי.

מה אני אגיד לך בלוג יקר, אנחנו הרי אנשים אופטימיים, ורוצים ממש להאמין שהכל יסתדר. אבל לא היו לי מילים. במקום זה מילאנו את הלב בצלילים של חסד, של תמימות ושל ילדות. אהוד בנאי הגיע להופיע פה – הלכנו. יוני רכטר הגיע – הלכנו. התרפקנו קצת על מה שמוכר ואהוב וממש הרבה יותר אופטימי וכ"כ הרבה יותר שלנו. יש אי שם מישהו חושב עלייך.


IMG_2050

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “אז שתקתי

  1. ממש נפלא. להיות רחוק מהבית בימים כאלה, מרגיש יותר קשה מאשר להיות בארץ ולהרגיש מקרוב את הפרופורציות.
    יוני רכטר הוא נחמה ענקית. בכל פעם שאני קוראת בעיתון על אמן שנסע להופיע בארהב, מסתבר שהוא נסע אליכם והופיע בפניכם. להבא, אשלח ד'ש חמה.
    תהנו מסתיו/חורף צפוני יפה ותרגיעו . כאן יש עולם אחר ולא יזיק קצת לנשום אוויר סתווי ולהרחיק מחשבות מהחדשות. הבאסה תחכה לכם כשתחזרו, נראה שהיא לא הולכת להעלם.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s