יש על מה

שלושה ימים באורגון – היום השלישי והאחרון

Bets Western הוא המלון שבו לנו את שני הלילות בטיול הזה. הוא המלון שליווה אותנו עם חביתות בהזמנה אישית והבוקר הזה גם יכולנו לאכול אותן ליד חלונות ענק עם מראות הנחל, הגשר, המרינה. ידענו שהיום הזה הוא היום האחרון לטיול שלנו ושנסיעה ארוכה הביתה עוד לפנינו. ידענו גם שאנחנו כנראה לא היחידים שהחלטנו לצרף יומיים של סופ"ש ליום נוסף של ה-Labor day ולכן עלולה להיות תנועה (ממש) ערה לכיוון הבית. מוסיפים לזה את העובדה שמחר יום לימודים ועבודה והנה כמה סיבות טובות להתחיל את החזרה בסביבות הצהריים.

התוכניות להיום היו להגיע ולטייל את דיונות החול לאורך קו המים של האוקיינוס באמצעות רכבי שטח מגוונים. ישנם כמה וכמה עסקים אשר משכירים רכבי שטח כאלה לאורך הכביש, אנחנו שכרנו פה. איך לומר זאת, לילדים האלה מקופלים לא מעט חוויות בתיק שעל גבם אבל הנה הגענו לדבר שכמוהו עדיין לא חוו. לעמית וגם ליעל יכולנו לשכור – לכל אחד מהם בנפרד – פולאריס לנהיגה עצמית. ליאור, אני ונעמה שכרנו רכב באגי ורק היינו צריכים לחכות שכל הרכבים יהיו זמינים לצאת יחד, עד אז החלטנו להשחיל טיול ברכב שטח גדול יותר ופתוח (משאית אם נהיה פחות סקסיים) על מנת להכיר את השטח לפני שיוצאים לנהוג אותו. שתי משאיות כאלה יוצאות בכל פעם ואולם הן צריכות להתמלא באנשים. לנו לא היתה בעיה כי יחד איתנו עלתה כל העליה ההודית (איך שהוא הם תמיד מגיעים בחמולות של ארבעה דורות) מה שעושה הכל יותר נחמד בעיקר להם.

יצאנו לדרך. אחרי נסיעה של כחמש דקות מתחילים רמזים של חול לבן ורך. המשאית מטפסת על גבעה ואז נעצרת כשלמולנו נפרש ים של חול ליד ים של ים. הנהג נותן לכולם כמה דקות לעכל את הצבע הבהיר, את המרחב האין סופי, את האויר המיוחד ואת הארץ המשונה והמזמינה שהגענו אליה משום מקום. משם הוא ממשיך ומלווה את הנסיעה בהסברים גאולוגיים, קצת תעלולי נהיגה עולים ויורדים דיונות. 10 דקות עצירה, אפשר לרדת, לחלוץ נעליים, לרוץ, לקפוץ, להתגלצ', להתפרק ולגעת בחופש.

IMG_1426

פאנצ'ר באחד הגלגלים של המשאית, איפשר לנו להעלות את רמת האדרנלין בדם ולהגיע אפויים ומוכנים לקראת הרכיבה העצמית במרחב המטורף הזה. חמושים בקסדות ומשקפות עברנו תדרוך ויצאנו לדרך. מה שחשוב הוא להישאר ביחד, בגבולות דימיוניים שהוגדרו מראש ובעיקר ללחוץ על דוושת הגז עד שמרגישים שסחטתם מה שניתן, שפחדתם כהוגן, שחציתם גבולות אישיים וראיתם שאפשר, שנתתם לרוח להעיף אתכם לכל כיוון ושכחתם מי אתם ולו לשעה. שדרכתם בתוך החיים ולא הקפתם. מדי פעם מחליפים נהגים – מה שהמועדון לא יודע לא כואב. וסוף.

IMG_1434

IMG_1435

IMG_1445

מתחילים את הדרך חזרה. נעמה כבר מרגישה ונראית כמעט חולה וכבר ברור לי שמבחינתה אין בי"ס למחרת ובמקום זה היא מקבלת מרק עוף ושעות של טלויזיה. את ארוחת הצהריים החלטנו לאכול בדרך בירושלים שבוונקובר העיירה – מסעדה מזרחית של לבנוני יליד ירושלים שקיבלה המלצות עד וושינגטון אבל עד שנגיע אליה יש עוד כשעתיים ויותר של נסיעה, מוסיקה ומנוחה וגם אז נגלה שהיא סגורה ונחליף אותה בתאילנדית מצויינת שחיכתה לנו בשקט ליד.

תודה רבה למי שהתלווה אליי בקריאה, למי שהקליק "לייק", למי שהגיב, לצוקרברג שמאפשר לי לשתף ולהגיע לאנשים שלא תכננתי. תודה ממש מיוחדת לקסם צור שהתוותה לנו את כל המסלול הזה ונתנה לי להציץ בתוכנית שעשתה למשפחתה. אדירה!

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “שלושה ימים באורגון – היום השלישי והאחרון

  1. איזה יופי. אצלכם הדיונות …והאבק מגיע עד אלינו. כבר שלושה ימי חום מהביל עם אבק, זה בעצם לחיות בתוך בוץ. הלכתי בחוץ עם חולצה שחורה וחזרתי עם חומה.
    אז מה זה לעומת רכבי שטח סוערים וגועשים ומזנקים.
    כיף חיים. רוצים לדעת שהגעתם הביתה בשלום. בריאות והחלמה לנעמולה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s