לא בכל יום

סיפור קטן, נוגע וטעים

Middle winter break

שלוש מילים וחמישה ימים של חופש שמסמלים את אמצע החורף שהוא למעשה יותר דומה לאביב. אמנם לא מדובר פה בחופשה עם חג שמנחה אותה כמו למשל תחפושות ומשלוחי מנות או נושאות סלים כבדים עם יין ומצות, אבל בהחלט חופשה ראויה במיוחד אחרי ה-Valentines day שהיה יותר דומה לצונאמי דביק של תשומי גדוש בלבבות, פרחים, ממתקים, מילים, כרטיסי ברכה או בקיצור העמסת סוכר. להרבות בשתיה ולנוח. ואם כבר, אז עדיף לטייב את זה לכיוון של יציאה משפחתית שוברת שגרה כולל לילה מחוץ לבית.

אחרי התלבטות ובחינת מזג האויר החלטנו שהיעד הוא פורטלנד באורגון (כמו נסיעה לאילת רק בלי שוקו ביטבתה). העמסנו את האוטו בחטיפים לדרך, דיסקים של אריק איינשטיין ושלושה ילדים. חלקם מתבגרים. חלקם של המתבגרים שגם לא לגמרי הבינו "מה יש לעשות שם". שהיו חייבים לשמוע כמה מילות תדרוך ותאום ציפיות על כך שלא כל נסיעה חייבת להיות מלווה בקפיצת באנג'י מכדור פורח או אקסטרים מסוג אחר. על כך שחייבים פה שיתוף פעולה על אף העובדה שראיתם לא מעט עולם עד היום. שבינתיים גדלתם (וגם אנחנו) והטיולים איתכם יקבלו אופי אחר. שתצטרכו להשאיר את הקיטורים בצד. שכולנו נצטרך ללמוד מחדש. שנצחק הרבה ביחד. שזה זמן שלא ישוב.

בניגוד למה שדימיינתי רב הדרך מסיאטל עד פורטלנד הייתה בוושינגטון. מזג האויר היה מדהים, מרחבים ירוקים, חוות ואאוטלטים לכל אורך הדרך. בסביבות הצהריים הגענו למלון בפורטלנד ומיד יצאנו לטיול רגלי בעיר. עוד אנחנו מגלגלים את המראות החדשים מול העיניים והנה בפינת אחד הרחובות מולנו מזהים את שלט חנות הספרים הגדולה ששמענו עליה, שמהווה אטרקציה תיירותית בפני עצמה. מדובר בחנות הספרים הפרטית הגדולה ביותר בארה"ב עם כארבעה מיליון ספרים נטולי מס! נשאבנו לתוך החנות ולקחנו מפת התמצאות מקווים שהיא קצת תקל עלינו את כל העומס והמבחר האינסופי של הדפים הכתובים והכריכות המפתות. כל ילד נעלם בסמטה אחרת בעיר הספרים הזו וכעבור כמה דקות חזר עם ספר או יותר. זמן לשבת שם ולשתות שוקו וקפה צמודים לחלון ויטרינה. קילפנו שכבות אל מול השמש. התמסרנו.

אין צורך שאפרט פה את כל רגעי המלון והחלוקה למיטות. גם לא את הטיול המהמם שעשינו למפלים הלא נכונים. מה שכן, בדרך חזרה הביתה עצרנו לאכול צהריים במסעדה מקומית של עיירה בשם קאלאמה. לא צויין שיש שם המבורגר או צ'יפס אבל ראיתי במפורש ארבעה וחצי כוכבי רייטינג. לקחנו סיכון מחושב ונכנסנו למסעדה מאד חשדניים "כמה מדרגים היו למסעדה הזו, אמא"? לא בדקתי אבל במפורש אני זוכרת ארבעה וחצי כוכבים. שזה ממש טוב. וחוץ מזה שתדע לך שהמסעדות הכי טובות הן אלה הקטנות המקומיות. לא ככה היה ביוון? בטיוואן? בחור צעיר עם עיניים טובות ושרשר קיבל את פנינו ועזר לנו להחליט איפה לשבת בתוך המסעדה הקטנה והריקה. אחרי כן הוא נתן לנו תפריטים וסיפר לנו על הלחם המיוחד שנאפה שם טרי בכל בוקר, על העוגיות שלצערו אזלו כי אשה אחת נכנסה וקנתה את כולן. מאיפה אתם? ישראל, אה, לא לזה התכוונת.. מסיאטל. אני אוהב את סיאטל. גרתי שם ורציתי להשאר שם אבל הייתי חייב לבוא לכאן כי אמא שלי מבוגרת והייתי צריך להיות איתה, לעזור לה. אז קודם עבדתי במסעדה אחרת ורק לפני זמן קצר התחלתי פה. הסנדוויצ'ים פה ממש טובים. שמונה מדרגים סיננתי בשקט. שמונה???? את מבינה שמדובר בשניים וחצי חברים, אמא ובוסית שגרה למעלה?.. מאוחר מדי. הוא היה שם לבד וסיפר סיפור קטן ונוגע על ויתור ונתינה, ונכנס להם ישר ללב השרשר עם הבחור והסנדוויצ'ים הטעימים – אפילו יותר – שהכין.


בתמונות: סימני אביב, הספריה הגדולה בארה"ב כולל ממצאים מהאזור עם הספרים בעברית, רח' 23 בפורטלנד, המפלים הלא נכונים והדרך חזרה.

4 1 2 3 5 7 8 9 10 11 12

מודעות פרסומת

6 תגובות בנושא “סיפור קטן, נוגע וטעים

  1. הנאה ענקית וגאווה גדולה לקרוא את התיאורים ולחוות איתכם משפחה יקרה את שאתם עוברים,
    המשיכי כך ילדה יקרה שלי מזכרת נהדרת לשהות רחוקה מהבית ואולי אפילו פיצוי מה למרחק.
    תודה לכל המשפחה המופלאה שלך, כולל מרשמלו, אך בעיקר לך!
    נשיקות אבא

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s